כמה תקשורת חשובה, וכמה חייב הארגון לתת לה מקום. מקום בו עובדים יביעו דעה, ישתפו וישתתפו, יעשו סיעור מוחות, וירגישו חופשי להתבטא. זה נכון לתת מקום לויכוחים, לטונים לעלות, לפרוקטיביות. זה גם חלק מהבטחון הפסיכולוגי שככ מעסיק את הארגונים היום.
אז בואו נדבר רגע על השפה בה אנחנו משתמשים כדי להביע את עצמנו, וכמה חשובה ההבחנה בין שפה פרואקטיבית לשפה ריאקטיבית.
אנשים ראקטיבים יאמצו שפה שתכליתה תבוא ,ברב המקרים, מתוך:
- שיפוט
- הסקת מסקנות לא בדוקה עד הסוף
- פרשנות אישית כלשהיא לסיטואציה
- קורבנות
- הכללה
- תלונות
- התעסקות ברכילות
- מיקוד בבעיה ולא בפתרון
- אני תמיד יודע הכל , וגם תמיד צודק
- התבוננות דרך מראה חברתית
- עיסוק רב בנסיבות שאין לי עליהם שליטה
- אני מגיב ,יותר מאשר אני מניע , ועוד…..
האם זאת השפה שאנחנו רוצים בארגון? סביר שלא, או כמה שפחות…..
אז הנה הסתכלות על תקשורת אחרת, מקדמת ודוחפת להצלחה:
- כשרואים בכשלון /אי הצלחה/טעות -הזדמנות ללמידה
- כשמוכנים לקחת סיכון, וגם להכשל
- כשמשתפים בידע שאספתי, ובמחשבות שלי , גם באתגרים או דברים שעוד לא פצחתי
- כשאני סומך ויש בי אמון בעבודת הצוות ,ובתרומה של כל אחד
- שהכל על השולחן, ניתן למגוון הסתכלויות
- שאני לוקח אחריות על ההתנהגות שלי
- שיש בי מיקוד שליטה פנימי
- שההתנהגות שלי היא פועל יוצא של ההחלטות שלקחתי ולא בגלל הסביבה
וכך נראית שפה פרואקטיבית :
- אני יכול…
- אני רוצה..
- אני יכול לעשות טוב יותר ממה שעשיתי עד כה…
- אני ממשיך ומנסה
- זה יקח זמן ומאמץ,אבל אני בדרך הנכונה
- אני בוחר ל…
- אני מעדיף ש..
- אני לוקח את זה מפה
- אני גורם לזה לקרות
- אני בכיוון הנכון
- מה אני מפספס?
- טעויות גורמות לי ללמוד ולהשתפר
- האם באמת עשיתי הכל כדי….
ובעקר את המילה ” כן”.
ככל שנהייה מודעים להשפעה של מה, ובעקר איך, אנחנו אומרים דברים, עוד לפני שנאמר אותם- כך נחזק את היותנו עובדים ומנהלים שמבינים את האחריות לתקשורת מקדמת , נשמש דוגמא אישית, ונאפשר לכל הראקטיבים להעתיק את התקשורת העדיפה הזאת, להביא אותנו לעבר היעד, ולזכות אישית ב GROWTH MINDSET (ועל זה בפוסט אחר…)
תהנו מהדרך….
We understood that using positive, empowering phrases such as “I can”, “I will”, “I want to”, “ I can do better than that”, “I will keep trying”, and so on… can make a big difference.
